שם הסופר: סוזן קיין
מתרגמת: שרה ריפין
הוצאה לאור: מטר, 2016
ספר רב-מכר העוסק באנשים מופנמים. סוזן קוראת להכרה בשונות החברתית ונלחמת במודל 'אידאל האדם המוחצן' ההולך וגבר בשנים האחרונות. לדבריה, הכרה בשונות זו תהיה רווחה לחברה כולה. כאשר החברה תכיר במופנמים ותבין כי ישנו מקצב חברתי שונה לאנשים, כי יש להמתין, רק מעט, לאחרים שישתלבו בשיחה ושיאמרו את דברם, או אז נרוויח את המופנמים ונהנה מהעושר הפנימי שיש להם לתת. בד בבד, גם המופנמים ירוויחו מהכרה בהם והקבלה אותם, הם ירגישו נוח יותר ושלמים עם עצמם, וממילא יתנו יותר לסובבים ולא יחושו שהם לא מצליחים "לשחק את המשחק" החברתי. הספר מדבר מציאות חברתית של כולנו, שוזר בתוכו מחקרים ומייצר תפיסת עולם לגבי שליש מהאוכלוסייה.
בנגיעה אישית: הספר עורר אותי לחשיבה על אודות פערים בין הורים מוחצנים לילד מופנם, בין מורים – שלרוב אינם מופנמים בגלל מהות המקצוע, לאוכלוסיית התלמידים, שבהכרח כוללת תלמידים מופנמים. ההכרה הזו חשובה למנהלים שיש בצוותם אנשים שונים, לבעלי עסקים ועוד.
